<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן אלף מ"ז</h1>
<h2>דף כג.</h2>
שאלת הא דאמר רב הונא בשלהי פרק גט פשוט [ב"ב קע"ד ע"ב] שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קנוניא על ההקדש, דוקא על ההקדש קאמר. ואע"ג דאמרינן עלה בערכין [כ"ג ע"א] טעמא משום דאין אדם חוטא [ולא לו, אין אדם חוטא] בהקדש ולא לו [קאמרי], אבל על ההדיוט חיישינן. ואם היה עליו כתובת אשה ובעל חוב ואמר מטלטל פלוני הוא של פלוני אינו נאמן אם אין שאר נכסים מספיקין לפרוע אותם. ואפילו בשלא כתב מטלטלי אגב מקרקעי (והא) [דהא] אי יהיב להו מטלטלי (וגבו) [לא גבו] מינייהו, והילכך הוה להו להימניה משום מגו, אפ"ה לא מהימן דכל מאי דאיכא ברשותיה דאיניש חזקה דידיה הוא וכי אמר דלאו דידיה הוא ואפילו במקום מגו לא מהימן, ו[כ]דקאמרינן בפרק האשה שנתאלמנה [כתובות י"ט ע"א] (האי) [האומר] שטרא אמנה הוא זה אינו נאמן ואמרינן עלה דקאמר מלוה וכגון שחב לאחרים והא התם דאי בעי מחיל ואפ"ה לא מהימן. ולפי מה שתקנו הגאונים ז"ל דמטלטלי דיתמי משתעבדי לכתובה גובה (הוא) [היא] מהחובות שיש לבעלה על אחרים מדרבי נתן [פסחים ל"א ע"א], ואע"ג דאמרינן בפרק מי שהיה נשוי [כתובות פ"ב ע"א] לא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה אלא או כרבי מאיר או כר' נתן, לאו למימרא דמאן דאית ליה הא לא איפשר דאית ליה הא אלא דלא אשכחן תנא קאמר דאית ליה, ואנן כחד תנא דאית ליה הכי ואית ליה הכי, וכן כתב הרב אלפסי ז"ל ועיקר.
